"התקופה הקריטית בטיפול ראייה"

המוח האנושי מחזיק ביכולת מדהימה להסתגלות ולמידה. אין מקום שבו היכולת הזו בוטלת יותר מאשר בתחום טיפול הראייה, שבו מושג "התקופה הקריטית" ממלא תפקיד חיוני.

התקופה הקריטית מתייחסת לחלון זמן ספציפי בשנות הילדות המוקדמת שבו המוח רגיש במיוחד לפיתוח מיומנויות הראייה. במילים אחרות, התקופה הקריטית מתייחסת לאופן שבו המוח מתעצב בהתאם להשפעות  הסביבה. במהלך תקופה זו, המוח רגיש באופן יוצא דופן לגירויים חושיים, דבר שמאפשר לו לבסס ולשפר חיבורים עצביים חיוניים והכרחיים לעיבוד חזותי.

בשלב הזה, הסביבה משפיעה בצורה משמעותית על הדרך בה המוח מתפתח ומתעצב, כמו שלא קורה בשום זמן אחר. המוח עורך הערכה של נתונים חושיים, ומבסס עליהם את ההחלטות כיצד הגוף יגיב לאותות  מהסביבה. המוח לא רק משתמש בחושים כדי לקבל החלטות, אלא גם מסוגל להשתנות וללמוד מניסיון קודם, תופעה הידועה כגמישות (פלסטיות) מוחית.

התקופות הקריטיות השונות לפונקציות ויזואליות שונות

היווצרות תפקודים ויזואליים שונים מתרחשת במהלך התפתחות המערכת הוויזואלית. יתרה מכך, קיימות תקופות זמן שונות לפיתוח פונקציות ויזואליות מסוימות, ולעיתים אף לא ידועות התקופות האופטימליות עבור חלק מהן.

לדוגמה, ישנן שלוש תקופות שונות בהתפתחות חדות הראייה ובפיתוח הדומיננטיות של העין. במהלך שלוש עד חמש השנים הראשונות לחיים, חדות הראיה מתפתחת ממצב של פחות מ-20/200 לכדי כמעט 20/20.

במהלך התקופה הקריטית, המוח פתוח לקלוט יותר שינויים והתערבויות שמטרתן לתקן בעיות ראיה. פלסטיות המערכת הוויזואלית מאפשרת ארגון מחדש של המעגלים העצביים, ובכך משפרת את התקשורת בין העין הפגועה למוח. על ידי טיפול בעין עצלה (אמבלוֹפיה) במהלך חלון התפתחות זה, קיים סיכוי גדול יותר להשגת שיפור משמעותי בראייה.

התקופה הקריטית לראייה נמשכת בדרך כלל עד גיל שבע. לאחר גיל זה, הפסקת שימוש בעין אחת הופכת לפחות יעילה באופן משמעותי כטיפול באמבלוֹפיה, למרות שזמן סיום התקופה הקריטית משתנה בין כל אדם ואדם. לכן, הגישה לטיפול הדו-עיני היא כל כך חשובה!

אם אמבלוֹפיה אינה מטופלת או אינה מנוהלת בצורה ראויה במהלך התקופה הקריטית, חלון ההזדמנויות להתאוששות והחלמה אופטימלית הולך ומצטמצם בהדרגה. ככל שהמוח מתבגר והחיבורים העצביים הופכים למבוססים יותר, הופך קשה יותר לשנות את המערכת הוויזואלית ולהשיב תפקוד ראייה תקין. 

טיפול בראייה משתמש בנוירופלסטיות(גמישות עצבית), כלומר, משימות המפנות את המוח לפתח נתיבים חדשים או לשפר את הנתיבים החלשים. באמצעות תרגילים אלו, מיומנויות ראייה משתפרות, כגון חדות הראייה או ראיית תלת-ממדית (סטריאופסיס). 

לסיכום, ריטה מציינת כי ניתן להשיג זאת על ידי תרגול מיומנויות עין בודדת (מונוקולריות/חד-עיני). לחלופין, ניתן להשיג זאת על ידי תרגול מיומנויות שמחייבות שימוש בשתי העיניים בו-זמנית (בינוקולריות/דו-עיני), שהפכו לפופולריות יותר ויותר. 

בנוסף, ריטה מדגישה שכלים שמאפשרים לאדם להשתמש בשתי העיניים יחד כוללים משקפי אדום/ירוק או משקפי אדום/כחול, משקפיים מקוטבים (פולאריוד), או מציאות מדומה.